עכשיו בארוך:

תמיד כתבתי שירים. מהילדים עם המחברת שאמא משוויצה, אבל התביישתי. אחרכך כבר ידעתי בלב שזה הבית שלי, אבל התביישתי.

אפילו ללהקה צבאית לא ניסיתי להתקבל. רציתי לרוץ עם החיילים בשטח, להשאיר את השירים לאחר כך. 

ורק בגיל 25 כשהתחלתי ללמוד מוזיקה במכללת הד בתל אביב, כל השאלות וכל הפחד מהעולם הזה וכל הבושה פינו את מקומם לשלוש שנים מלאות בגילוי.

כשסיימתי התחלתי לעבוד על האלבום הראשון שלי, 'מה יגידו'.

הוא היה תעודת הזהות המוזיקלית שלי, עבדתי עליו עם המוזיקאי דומיניק גרייס, לאט לאט, שיר שיר, לא חשבנו על רדיו ועל השקה, לא התבלבלנו עם העולם שבחוץ, רק מוזיקה ומילים וכל ההמון שיש בינהן.

כשסיימנו חיפשתי מישהו שיפיץ את האלבום. אלו היו זמנים אחרים, חברות התקליטים כבר החלו בקריסה שלהן אבל עדיין אפשר היה לפעמים לקבל מהם חוזה הפצה. 'התו השמיני' התקשרו בלילה שלפני הירידה לדפוס. עצרתי הכל. נסעתי אליהם וקיבלתי את החותמת שגם הם מאמינים בי.

משם עשיתי הכל לבד, שלחתי וארזתי ופניתי לשדרים וכתבים, והם הקשיבו, והשמיעו. לא מפץ של חשיפה, לא מוכרת בכל בית. אבל השירים עשו את הדרך שלהם בצעדים איטיים והגיעו לעוד לב ועוד אוזניים. 

ב2012, רציתי אחרת. הלחנתי את השירים של המשוררים אורית גידלי ואלכס בן-ארי, שהם חברים שלי והם מוכשרים ומרגשים ונתנו לי אישור לקחת את השירים ולהלביש עליהם גם את הפרשנות שלי. מיכאל גוטליב הפסנתרן הכי רגיש בסביבה עיבד איתי את השירים וכל האלבום 'אבנים כבדות' נוגן בפסנתר המופלא שלו בלבד.

לכל האלבום ניתן להאזין בלינק הזה

וכל הזמן הזה, מאז שהוצאתי את האלבום הראשון ועד היום אני מופיעה. בהרכב מלא או אינטימי, בבמות הגדולות והקטנות. נפעמת מהמפגש של קהל חדש והשירים שלי. זה תמיד חי ומרגש ונושם ומפתיע. זה בעיקר דרך, או יותר מדוייק 'דרך עפר'. זה מתיש לפעמים ומורכב ודורש עבודה קשה באמת ואמונה, אבל התמורה היא חד משמעית, כי במפגש הזה על הבמה, שם מתחולל הפלא.

כבר הרבה זמן שיש לי במחשב תיקיה שנקראת 'אלבום 3'. הייתי מסתכלת עליה ומטפחת אותה ומדי פעם גם מכניסה אליה כל מיני דברים.

אבל להבדיל מהאלבום הראשון שנרקם לאט ולאורך זמן, ולעומת האלבום השני שהיה כולו שירת משוררים, כאן 

רציתי להרגיש את המוזיקה בזמן אמת, בהתפרצות של הזמן הנתון, בלהט הרגע הזה, רציתי חותמת של זמן. גם הנגנים שלי הרגישו ככה ונתרמו למשימה.

החלטנו שאנחנו מקליטים את האלבום הזה ב'לייב', כולנו ביחד בחדר, בהווה מתמשך כמעט בלי לתקן ולהוסיף. פחות לחשוב ויותר להרגיש.

עבדנו ועיבדנו את השירים, וכשהיינו מוכנים הצטרף אלינו עמיר לב, שהיה הרבה יותר ממפיק מוזיקלי. הוא הצליח לדייק אותנו ולזקק אותנו ולכוון אותנו לאן שרצינו ללכת. הוא שם לנו את הלב במקום.

הקלטנו ב'סליק' בפלורנטין אצל אורי וינוקור החד פעמי, ויצאנו אחרי חמישה ימים לשמש התלאביבית עם אלבום. טוב לא לגמרי. אבל עם הלב שלנו מוקלט. 

ועוד משהו..

בזמן שאני לא כותבת שירים, או מקליטה או משווקת את האלבום, אני עסוקה במיזם שלי שנקרא

'קול החלומות' - אולפן להקלטת שירי ערש לילד שלכם בקול שלכם.

זה ממלא אותי באושר גדול, זה מרגש ומשמח וזה מפגש מרתק עם אנשים ועם מוזיקה ועם קול.

מוזמנים להיכנס לאתר

בלחיצה עדינה על התמונה:)