רגע לחזור לאלבום הראשון
- rotemcheny
- Aug 6, 2015
- 1 min read
אני חוזרת רגע לאלבום הראשון. כי הוא השורשים והוא תחילת הדרך המוזיקלית שלי בהרבה מאד מובנים.
'מה יגידו' נולד והושק בזמן אחר. לפעמים אפילו את עצמי אני לא מזהה בתוך המילים והתמונות מאז. השירים נאספו לאורך הרבה זמן, המנגינות שטפו אותם בלהט, לא היה לי פייסבוק, לא הבנתי מה הכוח של קהל, לא אספתי רשימות תפוצה מסודרות. הכל היה במחברות, ברשימות אין סופיות של משימות, אבל היה שם גם הרבה קסם, כי הכל היה חדש.
רציתי שזה יהיה בלי יח"צ, שזה יבוא ממני, השדרים קיבלו ממני אישית את הדיסקים, לא הסכמתי לשתף פעולה עם השיטה, רציתי לבד, רציתי שהמסר והעטיפה יהיו חלק מהתוכן, מהמחאה. אני עדיין חושבת ככה, אבל גם יודעת שלבד זה לא לגמרי חופשי ושחופשי זה לגמרי לבד.
השיר הפותח של האלבום 'שישי בצהרים' הוא השיר הכי מושמע שלי. זה המסע הביתה שעשיתי ואני עדיין עושה, בעיקר בסופי שבוע, והוא בעצם מבקש מהאלבום כולו להיות בסימן הנסיעה הזו הביתה.
לא ידענו איך לצלם לו קליפ. כל הרעיונות נפסלו מהר, איך להגיע הביתה מבלי להפוך לקלישאה, איך לספר את המסע הפרטי הזה שכל כך רוצה לגעת בעוד אנשים, ולאן בעצם אני חוזרת? ומה עוד אני רוצה לספר שלא אמרתי בארבע בתים ושני פזמונים.
ואז, אחרי שקבעתי הופעות השקה (אחת בתל אביב ואחת בקיבוץ בו גדלתי) והרגשתי את הפער בין שתי ההופעות האילו, בין מי שהייתי ובין מי שהיום, הבנתי שבטח בדרך הזו לקיבוץ להופעה הראשונה שלי יהיה את הסיפור שאני מחפשת. אז הקליפ הזה הוא אוסף של רגעים אמיתיים שלא בויימו ולא שוחזרו, אלא פשוט קרו בחורף של 2010,בהופעה הראשונה שלי בקיבוץ.
Comments