הרגע הזה שהאלבום בחוץ

#5

חמש וחצי שנים אחרי שעמדתי עם ברכיים רועדות על הבמה של תאטרון תמונע, חמש וחצי שנים בהן כתבתי וניגנתי ולמדתי את העולם של המוזיקה גם מהכיוון המורכב והקשה, של הופעות קטנות, של קהל, של הרבה לבד והרבה ביחד, של תליית שלטים וקביעת חזרות ועריכת טקסט ויצירה ומה יגידו ומה יכתבו ומי יגיע ..

חמש וחצי שנים שנולדו לי בהן שני ילדים ושני אלבומים שלמדתי לג'נגל בין הבית לחוץ, שהמשכתי למרות ובגלל ובזכות.

חמש וחצי שנים אחרי אותו ערב בספטמבר 2010, חזרתי החודש לתאטרון תמונע, לאותה הבמה עם אותם הנגנים

להשיק את האלבום החדש 'בחוץ חלום בלהות'.

עמדתי שם מול הקהל שמלווה אותי כבר שנים, מול אנשים חדשים שאספתי בדרך, כל כך הרבה סיפורים יש לי על האנשים המיוחדים האלה שבדרכם המיוחדת אומרים לי 'תמשיכי, אל תוותרי, למרות שקשה, אנחנו רוצים שישמעו אותך'.

אז חזרתי, הברכיים שלי כבר לא רעדו, וגם תחושת ה'למה בחרתי לעשות את זה, אמאל'ה' כבר לא ניקרה בי, רק רצון לדייק, לחדד, לזקק את הרגש שלי החוצה אל הקהל.

הלהקה שאיתי כבר שש שנים יודעת ומכירה בי כל נים, אני מרגישה אותם כשהם מתרגשים, שהם עייפים, שהם שתויים, אני יודעת, תמיד, וזה מרגיע. הם מאחורי במובן כל כך עמוק.

ניגנו את האלבום החדש וגם כמה שירים מהאלבומים הקודמים, עפנו רחוק וגבוה כי כל השנים שאנחנו ביחד עמדו לזכותינו והדרך שלנו היתה מסלול המראה מרגש.

נמרוד גלבוע, יצחקי פרנקו, זיו מן, אודי גלברט הם האנשים והם הלב הפועם של האלבום.

וכשאלבום נולד זה רגע של ניצחון. כי יש איזו בועה שהכל אפשרי בה שלרגע אנחנו מדינה מתוקנת עם תרבות והופעות ומתלבשים יפה ומקשיבים, לרגע אפשר להגיד זה מה שחשוב, אפשר לחגוג את היצירה את החיים עצמם.

מוזמנים להקשיב:)

צילום- איתמר דובק 'ארט-ביט'